תַּמָּן תַּנִּינָן הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשִׁילְּחָה לוֹ בְּיַד בְּנוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ בְּיַד שְׁלוּחוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר תִּיפְתָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ תִּיפְתְּרִינֵיהּ בְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי תִּיפְתָּר בְּאוֹמֵר לוֹ פְּתַח לָהּ וְהִיא בָּאָה מֵאֵילֶיהָ. וְתַנֵּי כֵן הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאָת אֲחֲרָיו נִתְחַייֵב לָהּ לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני. בברייתא כן הנהיגה השואל או שהמשיכה או שקרא לה ובאת אחריו נתחייב לה לשלם באונסין כדין השואל:
אמר ר' יוחנן דאפי' תיפתרינה בעבד כנעני. אפ''ה לא תפשוט מידי מהתם דתיפתר באומר לו השואל פתח לה הפתח להדרך והיא באה מאליה דמיד כשיצאת מרשות המשאיל עומדת ברשות השואל:
תיפתר בעבד עברי. מיירי התם ולא מוכחא מידי:
לית הדא אמרה וכו'. דבפ''ק דקידושין בהלכה ג' דגרסינן להא ואיבעיא להו אם העבד יכול לזכות מרבו לאחר וקאמר עלה לית הדא אמרה מהאי מתני' דהשואל שעבד זכה מרבו לאחר והוי כאלו בא ליד השואל דאי אמרת דאין העבד זוכה מרבו בשביל אחר אמאי חיוב הא יד העבד כיד רבו והוי כאלו מתה ברשות המשאיל:
ושילחה לו ביד בנו ביד עבדו. וקתני התם דאם א''ל השואל שלח לי ביד עבדך ומתה בדרך חייב השואל:
תמן תנינן. בפ''ח דב''מ:
מַה נָן קַייָמִין אִם בִּגְדוֹלָה זָכָת בְסֵימָנִין. אִם בִּקְטַנָּה קָטָן זָכָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר שָּׁלוֹם קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר הַקָָּטָן תּוֹרֵם. אָמַר לֵיהּ וַאֲפִילוּ כְמָאן דְּאָמַר הַקָּטָן תּוֹרֵם קָטָן זָכָה. 23b עַל דַּעְתִּין דְּרַבָּנִין דְּתַמָּן נִיחָא דְּתַמָּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לוֹ אֶגּוֹז וּמַשְׁלִיכוֹ צְרוֹר וְהוּא נוֹטְלוֹ. הַמּוֹצִיא בְיָדוֹ כְמוֹצִיא בְאַשְׁפָּה. אֶגּוֹז וְהוּא נוֹטְלוֹ צְרוֹר וְהוּא מַשְׁלִיכוֹ גְּזֵילוֹ גֶזֶל מִפְּנֵי דַרְכֵי שָׁלוֹם. אֶגּוֹז וּצְרוֹר וְהוּא נוֹטְלָן וּמַצְנִיעָן וּמֵבִיאָן לְאַחַר זְמָן גְּזֵילוֹ גֶזֶל גָּמוּר. זָכָה לְעַצְמוֹ אֲבָל לֹא לַאֲחֵרִים. רַב הוּנָא אָמַר כְּשֵׁם שֶׁהוּא זוֹכֵה לְעַצְמוֹ כָּךְ הוּא זוֹכֶה לָאֲחֵרִים. הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאֵין מַתָּנָתוֹ מַתָּנָה. דִּכְתִיב כִּי יִתֵּן אִישׁ. מַתְּנַת אִישׁ מַתָּנָה וְאֵין מַתְּנַת קָטָן מַתָּנָה דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן לְעוֹלָם אֵין גְּזֵילוֹ גֶזֶל גָּמוּר עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הָדָא דְתֵימָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְדִין אֲבָל לְהָבִיא קָרְבַּן שְׁבוּעָה כָּל עַמָּא מוֹדֵיי עַד שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת. בְּרַם כְּרַבָּנִין דְּהָכָא (בְּשֵׁם) רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְעַצְמוֹ לֹא יִזְכֶּה דִּכְתִיב אֶל רֵעֵהוּ עַד שֶׁיְּהֵא כְרֵעֵהוּ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק פָּתַר לָהּ בְּשִׁיטַּת אַפִּיּוֹטוֹת. דְּתַנִּינָן תַּמָּן אַפִּיּוֹטוֹת מִקְחָן מִקַּח וּמִמְכָּרָן מִמְכָּר בִּמְטַלְטְלִין. וְהָתַנִּינָן אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. רַבָּנִין דְּקֵיסָרִין אָֽמְרִין כָּאן בְּקָטָן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַעַת כָּאן בְּקָטָן שֶׁאֵין בּוֹ דַעַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן. הא דרב הונא בקטן שיש בו דעת כדלעיל:
ברם כרבנן דהכא. השתא מסיק להקושיא דלעיל דקאמר על דעתין דרבנן דתמן ניחא אבל כרבנן דהכא בשם ר' יוסי דסבירא להו דלית ליה זכייה לעצמו כדלקמיה דדרשי איש אל רעהו עד שיהא כרעהו וכשם שאינו זוכה לאחרים כך אינו זוכה לעצמו בעיא כלומר הדרא קושיין דמתני' דהכא באמה העבריה היכא מיתוקמא. ובגיטין שם גריס ברם כרבנן דהכא ר' יוסי בעי מעתה אפי' לעצמו לא יזכה וכו' ומשני ר' יוסי בר בון דפתר לה בשיטת אפיוטות דתנינן תמן בפ' הנזכר הפיוטות מקחן מקח וכו' דתקינו ליה רבנן משום כדי חייו אם הוא כבן ז' כבן ח' ויודע בטיב משא ומתן וה''נ בקטנה כה''ג מיירי דקטן כזה יש לו זכיה לעצמו מהאי טעמא:
מה אנן קיימין. לאמה העבריה דקתני במתניתין אם בגדולה זכת בסימנים כלומר הרי כבר זכתה לצאת בסימנים ומאי בעיא גביה דאדון ואם בקטנה קטן זכה בתמיה וכי יש זכייה לקטן שיהא זה נחשב כשלה:
תיפתר כמ''ד. לעיל בפ''ק דתרומות קטן תורם ומכיון דישנו בתרומות ובמעשרות יכול הוא לומר פדה לך:
א''ל ואפי' כמ''ד קטן תורם. מה ענין זה לזכייה ומ''מ קשיא וכי קטן זכה:
על דעתין דרבנן דתמן. כדלקמן ניחא דסבירא להו מצינו בקטן דיש לו זכייה לעצמו:
המוציא בידו. שמוסר איזה דבר בידו כמוציא לאשפה דזה אין לו דעת כלל:
גזילו. הגוזל ממנו גזל הוא מפני דרכי שלום:
אגוז וצרור והוא נוטלן ומצניען. שיש לו הבחנה להצניע ולהביא לאחר זמן כשיצטרך גזילו גזל גמור מדבריהם וזוכה הוא לעצמו אם נתן לו אדם איזה דבר אבל לא לאחרים אם זיכה אחד לאחרים ע''י אותו קטן לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר:
הכל מודים שאין מתנתו. שנותן לאחרים מתנה דכתיב כי יתן איש ולא קטן:
דברי חכמים. ולדברי חכמים דהתם במתני' דהנזקין דפליגי על ר' יוסי דס''ל שם מציאת חש''ו יש בהן גזל גמור אבל לחכמים כדמפרש ר' יודה בר פזי וכו' בשם ר' יוחנן דלעולם אין גזילו מחוור להיות גזל גמור עד שיביא שתי שערות:
הדא דתימר. דלר' יוסי גזל גמור הוא דוקא להוציא מן הגוזל ממנו בדין אבל לענין קרבן ולשבועה כדין הגוזל ונשבע ואח''כ הודה לכ''ע אין זה מתחייב עד שיביא הקטן שתי שערות והוא גזל ממנו:
והתנינן. לרב הונא דלעיל פריך דקאמר כשם שהוא זוכה לעצמו כך הוא זוכה לאחרים והתנינן בעירובין פ''ז אבל אינו מזכה העירוב לאחרים ע''י בני ובתו הקטנים וגרסינן נמי בעירובין שם להאי סוגיא:
דתמן. בבבל אמרין בשם רב נחמן בר יעקב שלש מידות אלו בקטן. וגרסינן להא בפ''ה דגיטין בהלכה ט':
רִבִּי זְעִירָא שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁאֵין יָדָן כְּיָדוֹ. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין הָעֶבֶד זָכָה מֵרַבּוֹ לְאַחֵר. תִּיפְתָּר כְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר עֲבִיד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ. וְהָתַנֵּי אִשְׁתּוֹ. רִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ. רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי פִּינְחָס תִּיפְתָּר כְּהָדֵין תַּנַּייָה דְתַנֵּי אִשְׁתּוֹ אֵינָהּ פּוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר אִשְׁתּוֹ פוֹדָה לוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָדֵין תַּנַּייָה רִבִּי מֵאִיר עֲבַד יַד הָעֶבֶד כְּיַד רַבּוֹ וְלֹא יַד הָאִשָּׁה כְּיַד בַּעֲלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והדין תנייא. כלומר והשתא מצית לאוקמי מתני' דעירובין כהדין תנייא דהוא רשב''א בשמו ור''מ עביד יד העבד כיד רבו אבל לא יד האשה כיד בעלה:
דתני. בתוספתא פ''ג אשתו אינה פודה לו מעשר שני בלא חומש דיד האשה כיד בעלה והבעלים צריכין להוסיף חומש ור''ש בן אלעזר אומר משום ר''מ דאשתו פודה לו מע''ש בלא חומש דכאחר דמיא:
תיפתר כהדין תנייא. כלומר הא ל''ק דהא אשכחן דפליגי תנאי אליבא דר''מ בהא אם יד האשה כיד בעלה או לא:
והתני אשתו וכו'. כלומר ומי מצית לאוקמה להאי מתני' כר''מ והתני התם ברישא דמזכה ע''י אשתו ור''מ הא ס''ל דיד האשה כיד בעלה:
תיפתר כר''מ. כלומר מהתם נמי לא תפשוט איפכא דתיפתר כר''מ הוא האי מתני' דר''מ עביד יד העבד כיד רבו לעולם ואפי' מרבו לאחר לא:
מהכא. ממתני' דערובין דקתני אבל אינו מזכה וכו' מפני שידן כידו. כצ''ל וש''מ שאין העבד זוכה מרבו לאחר:
ר' זעירא שמע לה. דאין העבד זוכה מרבו לאחר:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן בְּמָעוֹת. הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן וּבוֹרְחִין. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין בְּפֵירוֹת. אַף עַל פִּי כֵן הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן וְאוֹכְלִין אוֹתָן. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא מְזַכֶּה לוֹ אֶחָד מֵעֲשָׂרָה לְקַרְקַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בראשונה היו עושין כן במעות. תוספתא היא בפ''ד שהיו מערימין במעות לפטור מהחומש ואומר לחבירו הילך מעות ופדה לך המעשר משרבו הרמאים שהיו נוטלין אותן ובורחין התקינו שיהו עושין כן בפירות ואע''פ כן היו נוטלין את הפירות ואוכלין אותן חזרו והתקינו שיהא מזכה לו אחד מעשרה לקרקע כלומר מזכה לחבירו קרקע כל שהוא ואגב מקנה לו הפירות שם וחוזר ואומר הרי אלו מחוללין על המעות שבבית:
משנה: מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בְּסֶלַע וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בִּשְׁתַּיִם נוֹתֵן לוֹ בְּסֶלַע וּמִשְׂתַּכֵּר בְּסֶלַע וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ. מֶשַׁךְ מִמֶּנּוּ מַעֲשֵׂר בִּשְׁתַּיִם וְלֹא הִסְפִּיק לִפְדּוֹתוֹ עַד שֶׁעָמַד בְּסֶלַע נוֹתֵן לוֹ סֶלַע מֵחוּלָיו וְסֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלּוֹ. אִם הָיָה עַם הָאָרֶץ נוֹתֵן לוֹ מִדִּמְיוֹ. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְלֹא קָרָא שֵׁם רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר צָרִיךְ לְפָרֵשׁ. הָיָה מְדַבֵּר עִם הָאִשָּׁה עַל עִיסְקֵי גִיטָּהּ קִידּוּשֶׁיהָ נָתַן לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ וְלֹא פֵּירַשׁ רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר דַּייוֹ וְרִבִּי יוּדָה אוֹמֵר צָרִיךְ לְפָרֵשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה אומר צריך לפרש. כדקאמר בגמרא שיאמר זה פדיון מע''ש ובגט וקידושין צריך שיאמר זה גיטך זה קידושך ולר' יוסי אם לא פירש דיו בבבלי פ''ק דקידושין ד''ו קאמר דדוקא שיהו עסוקין באותו ענין קאמר ר' יוסי גבי גיטין וקידושין והלכה כר''י:
מתני' ולא קרא שם. שלא אמר הרי המעות האלו תחת פירות האלו אלא הפריש מעות כנגד הפירות ר' יוסי אמר דיו בזה שא''צ לפרש:
ואם היה. המוכר עם הארץ נותן לו מדמאי או לפי נסחא זו מדמיו והיינו הך כלומר מהדמים שמותר למסור לע''ה והיינו דמאי לפי שאין מוסרין מע''ש של ודאי ולא דמיו לע''ה:
משך ממנו מעשר. והיינו להפירות שהיו שוין בשתים ולא הספיק לפדות וליתן המעות עד שהוזלו ועמדו בסלע ועכשיו להמוכר צריך שיתן שתים כפי שהיו שוין בשעת המקח אלא שאין תורת מעשר עליהן כ''א בעד סלע אחד בלבד כפי השער של עכשיו לפיכך נותן לו סלע אחד מחולין וסלע אחד של כסף מעשר שני שלו:
נותן לו סלע. להמוכר כמו השער של שעת המקח ומשתכר בסלע כלומר זה הסלע השני שהפירות עכשיו שוין ביותר משתכר הוא והשכר הוא למעשר והוא שלו:
משך ממנו מעשר בסלע. שלקח בסלע של מעשר להפירות ומשך את הפירות ולא הספיק לפדותו והיינו ליתן את המעות עד שנתייקרו ועמדו בשתים:
מתני' משך ממנו מעשר בסלע. למסקנא דדינא האי מתני' לא מיתפרשא במעשר עצמו דאי במעשר עצמו ובמוכר פירות מעשר על מנת שיהיו המעות שמקבל מהלוקח נתפסין בקדושת מעשר דזהו דרך חילול ומותר א''כ מאי האי דקתני ומשתכר בסלע ומע''ש שלו או לפי הנ''א וסלע מע''ש שלו והיינו הך וכלומר דלענין פדיון המעשר צריך לפדותו כשער של עכשיו שנתייקר ועומד בשתי סלעים אלא שהסלע הזה הוא של מע''ש והוא של הלוקח ואוכלו בירושלים וכך פירשו כמה מפרשים אבל קשה דהא קי''ל מע''ש שחיללו אפי' על שוה פרוטה מחולל בדיעבד וא''כ מע''ש זה כבר מחולל ועומד משעה הראשונה שמשך אותו בסלע וא''כ כי אייקור לאו ברשות מע''ש הוא דאייקור ואמאי הסלע של מעשר שני הוא. ולפיכך בכסף מעשר מיתפרשא המתני' וקראו את הפירות מעשר מפני שבאים מקדושת מעשר ותורת מעשר עליהן:
רִבִּי אִינַייָא בַּר סִיסַי סְלַק גַּבֵּי רִבִּי יוֹנָה אָמַר לֵיהּ אֶפְרוֹק לָךְ בְּהָדָא סִילְעָא. אָמַר אִי בָּעֵי מִינַס נַסָּא חָזַר וְנַסְתָּה מִינֵיה. 24a אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָּד שְׁעָרִית דַּעְתֵּיהּ דְּאִילּוּ נַסְתָּהּ לָא הֲוָה אָמַר לִי כְּלוּם לְפוּם כֶּן יְהָבֵת יָתָהּ לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' יונה וכו'. כלומר שהיה רוצה לפרסם הדבר למה נתנה לו בתחלה ואחר כך חזר ונטלה ממנו ואמר דזהו הטעם שלי דכאשר הייתי משער בדעת ר' אינייה שאע''פ שלקחה ברשות שלי ואלו נסתה אח''כ ממנו לא הוה אמר לי כלום הלא כבר נתת לי אותה במתנה לפיכך נתתיה לו בתחלה וזהו כדאמר לעיל בראשונה היו עושין כן במעות משרבו הרמאים וכו' ומשום שר' יונה יודע ומכיר לר' אינייא שאם יתנה לו וירצה לחזור וליטלה הימנו לא יעכב לפיכך נתן לו אותה בתחלה:
אמר ליה. ר' אינייה לר' יונה אפרוק לך בהדא סילעא שראה הסלע מונחת לפניו ושאל לו אם נותן לו ר' יונה סלע זו במתנה כדי לפדות המעשר של ר' יונה בלא חומש ואמר לו ר' יונה אי בעית מינס נסא אם אתה רוצה ליקח תקח אותה וחזר ר' יונה ונטלה להסלע ממנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source